רש"י על קידושין ע״א

1 מטהר השבטים - מיחסם:

2 כסף מטהר ממזרים - המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה:

3 שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף - אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפיה דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם אלא הואיל שנטמעו נטמעו ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה האי מטהר לאו מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם:

4 עיסה - כעיסה שהיא מעורבת ובשם ר' משה מרומא"ט רומ"א: רומא בירת איטליה שמעתי עיסה כפסולת ענבים שנסחט משקה שלהם:

5 בקשו לעשות בבל עיסה - להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות ולבדוק אחר משפחות בבל כל הבאים לישא משם אשה:

6 אמר להם אין שחיטה לעוף - דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים בסברא הראשונה ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם וטעם דאין שחיטה לעוף מן התורה בשחיטת חולין דף כז: יליף מושפך את דמו בשפיכה בעלמא:

7 קוצים אתם משימים בין עיני - משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקיבל נשיאותו של בני בתירא:

8 יטפל לכם רבי חנינא - להשיבכם דבר:

9 טלוני בעריסה ורוצו - שלא יפשפשו אחר דבריו ויהא צריך לגלות משפחות והוא היה זקן ולא היה יכול לרוץ:

10 אמר להם אין שחיטה לעוף - דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים בסברא הראשונה ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם וטעם דאין שחיטה לעוף מן התורה בשחיטת חולין דף כז: יליף מושפך את דמו בשפיכה בעלמא:

11 ישבו ובדקו - במשפחות א"י לברר את דבריו:

12 כיון שהגיעו לסכנה - לפסול משפחות אנשי זרוע שיהרגום פירשו:

13 היכלא - שבועה בהיכלו של מקום:

14 בידינו הוא - לגלות פסול משפחות ארץ ישראל:

15 תנינא - דכל משפחה שנטמעה נטמעה דאין להפרישה ולהרחיקה ולברר ספק מטמעיהם מי נטמע מי לא נטמע אלא יניחום והם ספק והם כשרים לעתיד לבא:

16 בית הצריפה - שם המשפחה:

17 בן ציון - אדם חשוב ואיש זרוע:

18 ריחקה - הכריז שהן פסולין:

19 אליהו בא - לעתיד לבא דכתיב מלאכי ג והשיב לב אבות על בנים זה מבני בניו של זה:

20 דיודעין - שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנתקרבו בזרוע:

21 אבל משפחה שנטמעה - מחמת שלא נודע פסולה נטמעה:

22 עוד אחרת - משפחה אחרת היתה לבד אותה שקרבה בן ציון:

23 שם בן ארבע אותיות - קריאתו וכתיבתו ופירושו חכמים מוסרין אותו כו':

24 לעלם - להעלים:

25 כתיב זה שמי וכתיב וזה זכרי - מדלא כתיב שמי וזכרי משמע שלמדו שני שמות ואמר לו זה שמי מיוחד ובזה השני אני נזכר:

26 משרבו הפריצין - המשתמשין בו:

27 לצנועים שבכהונה - לברך בו העם במקדש לאחר עבודת ציבור של תמיד של שחר:

28 מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים - אותן שלא היו בקיאין בו ומברכין בשם בן ארבע אותיות כשהיו מושכין את קולם בנעימה היו אלו ממהרים להבליע את השם בן י"ב ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חביריהם בנעימת ביסום קול שקורין טרוף:

29 שם - בן שתים עשרה ובן ארבעים ושתים לא פירשו לנו:

30 אחר אחי אמי - שהיה כהן ור' טרפון היה כהן בתוספתא דכתובות פ"ה מעשה בר' טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת כדי להאכילם תרומה:

31 לדוכן - לברך ברכת כהנים:

32 ואינו מעמיד על מדותיו - לנטור איבה שמא ישתמש בו להנקם:

33 עד שיודע לך - במשפחה שאתה בא ליבדק בה במה נפסלה:

34 עד שיודע לך במה נכשרה - צריך אתה לבדוק אחר המשפחה כמו שאמרה משנתינו לקמן קידושין דף עו. ארבע אמהות שהן שמנה:

35 להשיאו אשה - סתמא בעי בדיקה:

36 להוציא ממנו אשה - שנשא כבר מסתמא לא מפקינן:

37 כל שסיחתו בבבל - שמספר בלשון אנשי בבל משיאין לו אשה דמחזקינן ליה מבבל:

38 דאיכא רמאי - שמלמדים שיחת בבל להחזיקו במיוחסים:

39 דהוה אמר ליה - רבי יוחנן:

40 נסיב ברתאי - ולא היה חפץ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל:

41 אורייתין כשירה ברתין לא כשירה - תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי אינך חפץ:

42 מאי דעתך - שאתה מחזיק בבבל במיוחסים דתנן לעיל קידושין דף סט. עשרה יוחסין כו' וסבור אתה שעלו כל הפסולין:

43 מהיכא נסיבנא - איזו אשה מיוחסת:

44 זיל בתר שתיקותא - שאל לך משפחה שתקנית שסתם בני מריבה הם פסולין שמתוך פסולן שהיו פורשים מהם נטרו איבה והחזיקו במריבה ומיוחסת דבבל היינו שתיקותא מתוך שהם שתקנים הוחזקו במיוחסים א"כ הבא לבדוק בבבל אינו בודק אלא בשתיקה לבדוק בשתקנים:

45 לבי בר שפי חלא - שם האיש שופה חומץ כמו השופה יין לחבירו ב"מ דף ס.:

46 ואין מניחין אותו - מן השמים לידבק בחבירו לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן:

47 בריאה - מיוחסת ונקייה:

48 מתה - ממזרים גמורים כולם:

49 חולה - רובם כשרים ומיעוטן פסולין כחולים הללו שרובן לחיים:

50 גוססת - רובן פסולין ומיעוטן כשרין:

51 עד היכן היא בבל - ליחס:

52 עד נהר עזק עד נהר יואני - לפי הענין נראה שבבל בין שני נהרות גדולים חדקל ופרת מציעים אותה ביניהם זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל דכתיב ירמיהו א׳:י״ד מצפון תפתח הרעה כלומר בבל בצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא שבת דף סה: מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וקא בעי גמרא מה שבין ב' הנהרות פשיטא לן דבבל היא אלא משפת חדקל ולחוץ עד היכן מתפשט רחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני:

53 לעיל בדיגלת עד היכן - למדנו רחבה שבין שני הנהרות ועוד להלן מחדקל עד נהר עזק וצריכין לידע ארכה כמה:

54 לעיל בדיגלת - לצד דרום עד היכן:

55 עד בגדא ואוונא - מקומות הם סמוכות זה לזה וחדקל מפסיק ביניהן:

56 ושמואל - מוסיף בארכה לדרום עד מושכני:

57 כגולה - פומבדיתא קרוי גולה בראש השנה דף כג::

58 לתחתית בדיגלת עד היכן - לצפון ועל שפת חדקל במזרחה של בבל עד היכן אורכה משוך לצפון:

59 תתאה - התחתונה לפי ששתים היו זו עליונה וזו תחתונה דרך משיכת הנהר ויחוס של בבל עד התחתונה ולא היא בכלל:

60 חדא כשירה - העליונה:

61 וחדא פסולה - התחתונה:

62 ואפי' נורא לא מושלי אהדדי - כדי שלא יהו רגילים אצלם שלא להתחתן בם:

63 דפסולתא הא דמשתעיא מישנית - וסימן זה יהא בידך שלא תטעה אי זו פסולה הך דמשתעי בלשון מישן שהיא קרובה למישן ואמר לעיל מישן מיתה:

64 בפרת - על שפת פרת במערבה של בבל עד היכן ארכה משוך לדרום:

65 עד גישרא דפרת - שמואל היה מוסיף:

66 לייט - כל שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך:

67 אדשמואל לא לייט - בתמיה והרי הוא מוסיף:

68 אדשמואל לא לייט - דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף ובימי שמואל היה הגשר למטה מאקרא דתולבקני: